יסודות הקבלה: שני עקרונות של האמונה היהודית

מהם עקרונות האמונה היהודית לפי חכמת הקבלה? חכמת הקבלה היא המקור להיבט האמוני של היהדות. היא מספקת הסבר מעמיק לשורש המציאות שלנו ולבריאת העולמות העליונים (הרוחניים). בעוד שיש דעות שונות לגבי תיאוריות כמו המפץ הגדול, דבר אחד ברור לפי הקבלה: בראשית, בשורש המציאות הגשמית הייתה אנרגיה רוחנית טהורה – כוח עצום ובלתי מוגבל של אהבה.

הקבלה הלוריאנית, המבוססת על תורת האר"י הקדוש, בוחנת את יחסי הכוחות במציאות דרך שני וקטורים מרכזיים: נתינה וקבלה. (חשוב לציין שהמונח "קבלה" מקורו במילה "לקבל").

האר"י הקדוש מתאר את מצב הבריאה הראשוני כך:

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אינסוף."

אור וכלי: יסודות המציאות

בקבלה, המושג "אור" מתייחס לטבע של הנתינה האינסופית שהתפשטה מעצמותו יתברך. האור כולל כל סוג של עונג שאפשר ואי אפשר לדמיין במסגרת התפיסה שלנו בעולם הזה. לעומתו, המושג "כלי" מתייחס להיבט של קבלה.

במצב הראשוני של המציאות, האור (כוח הנתינה) והכלי (כוח הקבלה) היו אחד. בעל הסולם, מקובל חשוב מהמאה ה-20 ומחבר פירוש הסולם לספר הזוהר, טוען שעוצמת העונג הרוחני כה חזקה, שאפילו כאב פיזי קיצוני לא היה מונע מאיתנו לחוות אותו.

הרצון לקבל עונג הוא המרכיב היסודי של כל המציאות, הן הרוחנית והן הגשמית. זהו הסוד מאחורי החיפוש האנושי המתמיד אחר אושר אינסופי. בקבלה, הרצון האינסופי לקבל מכונה "מלכות דאין סוף", והוא מתבטא בכל רצון, חשק, או תחושת חוסר המניעה אותנו בחיינו.

שני עקרונות האמונה היהודית לפי חכמת הקבלה

מתוך מערכת היחסים הראשונית בין נתינה וקבלה אינסופית, נוצרו שני חוקים המהווים את הבסיס לאמונה היהודית. חוקים אלה פועלים במציאות שלנו, בין אם אנו מודעים להם ובין אם לאו:

1. הבורא הוא טוב ומיטיב לנבראיו

עיקרון זה נובע מטבעו של האור, שהוא נתינה טהורה ללא כל היבט של קבלה. כל התכונות החיוביות – יופי, חכמה, פאר, אצילות, אהבה, עוצמה ושפע – הן חלק בלתי נפרד מהאור. לכן, אמירות כמו "הכל לטובה" או "כל מה שעושה ה' עושה לטובה" אינן רק דברי עידוד, אלא ביטוי לחוק קוסמי של המציאות.

2. מלכות דאין סוף בחרה ביתר הדבקות ללא סיבה

הרב אשלג מסביר ש"דבקות" משמעותה השוואת צורה או דמיון (מלשון אדמה לעליון). העיקרון השני מתייחס לבחירה של הרצון לקבל האינסופי (מלכות דאין סוף) להידמות לאור העליון. זוהי בחירה חופשית שיצרה את הפרדוקס המרכזי של הקיום: הדרך היחידה לקבל היא דרך נתינה.

הפרדוקס של הקיום

העיקרון השני מתבטא בכך שהדרך היחידה לקבל את האור בעולם הגשמי היא דווקא דרך נתינה. כדי להיות מאושרים, עלינו להעניק אושר לאחרים. כדי לקבל אהבה, עלינו לתת אותה.

עיקרון זה סותר לכאורה את ההיגיון הפשוט, אך דוגמאות רבות מחיי היומיום ומהטבע מדגימות עיקרון זה:

1. ביהדות, אמירת ברכות על מאכלים ומשקאות מבטאת פעולת נתינה לפני הקבלה.
2. קרני השמש יוצרות חום רק לאחר שנדחו על ידי האדמה.
3. מנגנון הראייה שלנו דוחה את התמונה לפני שאנו רואים אותה.

עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בתחומים אחרים, כמו יחסים בינאישיים ואפילו בשיווק באינטרנט, שם נתינה ללא כוונת רווח מביאה להצלחה.

הרב שאול יודקביץ' מדגיש שלעתים קרובות, מה שאמיתי בעולמנו אינו הגיוני. כדי לקבל באמת, כלומר כדי שהדבר שאנחנו רוצים לחוות – יישאר איתנו לאורך זמן, עלינו לתת אותו קודם או לוותר עליו תחילה.

סיכום

שני עקרונות האמונה היהודית הם יסודיים בחכמת הקבלה. הם מהווים את הבסיס למבנה העולמות העליונים, מעולם האין סוף ועד לעולם הגשמי שלנו. אמנם בעולמנו, חוקים אלו אינם גלויים תמיד לעין, ולכן חכמת הקבלה ממליצה לאמץ גישה פרואקטיבית הבאה – "תאמין ואז תראה" (במקום "תראה לי ואז אאמין").

יישום עקרונות אלה בחיינו יכול להוביל להבנה עמוקה יותר של המציאות ולחיים מלאי משמעות ואושר. הקבלה מזמינה אותנו לנסות ולחוות את העקרונות הללו בעצמנו, שכן כדברי החכמים – מקסימום זה יעבוד.

אולי יעניין אותך גם למה בכלל לשלב בין קבלה לעסקים?