אמונה בחכמת הקבלה
היבט האמוני של היהדות מקבל את השראתו מחכמת הקבלה. הקבלה מסבירה מהו שורש המציאות שלנו ובריאת העולמות העליונים (הרוחניים). יש טוענים המפץ הגדול, יש החולקים על הטענה הזו. אך דבר אחד ברור, בשורש של המציאות הגשמית הייתה אנרגיה רוחנית נטו, שהיא כוח עצום ובלתי מוגבל של אהבה.
חכמת הקבלה, לפי השיטה הלוריאנית, בוחנת את היחסי הכוחות הפועלים במציאות על שני קצוות / ווקטורים – והם נתינה וקבלה. (השם "קבלה" בא מהמילה לקבל).
האר"י הקדוש כך פותח את ההסבר אודות מבנה העולמות העליונים:
"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אינסוף. (עץ חיים / תלמוד עשר הספירות, חלק א', פרק א', אות א')
אור וכלי
לטבע של הנתינה האינסופית שהתפשטה מעצמותו ית' מכנים אור והוא כולל כל סוג של עונג שאפשר ואי אפשר לדמיין במסגרת התפיסה שלנו בעולם הזה. להיבט של קבלה – מכנים כלי.
במציאות של טרום–המציאות הזאת, האור (כוח הנתינה) והכלי (כוח הקבלה) היו אחד.
למעשה, בעל הסולם (מקובל דגול מהמאה ה-20, מחבר פירוש הסולם לספר הזהר) טוען שהעוצמה של העונג הרוחני כל כך חזקה, שאם הינו חווים אותה, גם קיצוץ של אצבעות כף היד לא היה מונע מאתנו לחוות את העונג הזה.
קבלת עונג היא חוויה מרכזית של העולם. עליה מבוססת כל המציאות הרוחנית והגשמית. זהו הסוד של חיפוש והזכות שלנו אל האושר האינסופי שכולנו מחפשים.
לרצון האינסופי לקבל מכנים מלכות ד'אינסוף (מלכות של העולם אינסוף). היבט זה של מציאות בא לידי ביטוי ברצון, חשק, או כל סוג של חוסר או החלל המניע את מאווי ליבנו באופן תדירי וללא הפסקה בחיפוש אחר האושר. והוא מכונה גם כ- כלי.
השאלה המתבקשת מכך שנשאלת בחכמת הקבלה הינה, מהי הדרך הטובה ביותר לקבל את העונג? איך להיות מאושר? זוהי התכלית של הלימוד הקבלי.
במערכת היחסים הראשונית הזאת בין שני קצוות של נתינה וקבלה אינסופית, נוצרו שני חוקים שהיום פועלים במציאות שלנו, בין אם נרצה בין אם לא נרצה. אלו הם ב' העיקרים של האמונה היהודית. לכן במצפן להצלחה – המדריך השלם ליצירת הצלחה בת קיימא בעסק ובחיים, אני מדגיש, שלצורך המדריך הנוכחי אלו הם אקסיומות.
למעשה, ב' עיקרים אלו הם אקסיומות גם שלא לצורך המדריך של מצפן להצלחה. ב' עיקרים אלו הם חוקים דטרמיניסטיים של מציאות, עליהם מושתת ופועל כל העולם כולו, הן בהיבט הרוחני והן בהיבט הגשמי.
ב' העיקרים של האמונה היהודית הם:
(א) הבורא הינו טוב ומטיב לנבראיו.
(ב) מלכות ד'אינסוף בחרה ביתר הדביקות ללא סיבה.
עיקרון האמונה הראשון
(א) הבורא הינו טוב ומטיב לנבראיו.
עקרון זה שואף את עצמו מהעובדה שכוח האור שממלא את הרצון לקבל, טבעו נתינה שלמה. ואין בו משהו מן הקבלה. כל התכונות הנהדרות ביותר של יופי, חכמה, פאר, אצילות, אהבה, עוצמה, שפע הם חלק בלתי נפרד מהאור. הטבע המרכזי של האור אמנם שהוא טוב.
לכן אנחנו כל אלו אמרות שאנו מרבים לשמוע "הכל לטובה", "כל מאן ד'עביד רחמנא, לטבא עביד" (כל מה שעושה קב"ה עושה לטובה) וכד' אין אלו אמרות עידוד, אלא חוקים קוסמיים של המציאות בה אנחנו חיים.
עיקרון האמונה השני
(ב) מלכות ד'אינסוף בחרה ביתר הדביקות ללא סיבה.
דביקות, מסביר הרב אשלג (פתיחה לחכמת הקבלה, אות ה'), משמעותה השוואת צורה או דמיון (מלשון להיות דומה למשהו).
ההסבר הפשוט של העיקרון השני נמצא בבחירה של אותה מלכות, הכלי או הרצון לקבל האינסופי, להיות דומה לאור העליון שממלא את כל המציאות.
כזכור לכם במצב המדובר אנחנו מדברים בטרם שנבראה המציאות שלנו (העולמות הרוחניים, העולם הגשמי, האדם וכד') וכל מה שהיה שם, אלו שני הכוחות של נתינה וקבלה אינסופיים בלבד.
ביחסי גומלין שנוצרו, מלכות של האינסוף בחרה להיות דומה לאור, מכיוון שהטבע של האור, הפך להיות גם הטבע של הכלי. אמנם הבחירה להיות דומה לאור, הייתה חופשית.
הפרדוקס של קיום
הביטוי המעשי של היסוד השני, הינו שהדרך היחידה לקבל את האור במסגרת העולם הגשמי שלנו הוא דווקא דרך נתינה. הדרך היחידה להיות מאושרים הינה להעניק אושר לאחרים. הדרך היחידה לקבל אהבה הינה לתת אותה.
זה סותר את ההיגיון הפשוט שאומר אם ברצוני לקבל דבר מסוים (לדוגמא, אם ברצוני לשתות) עליי לקחת כוס מים ופשוט לשתות אותו. לפי חוק רוחני זה, אפשר באמת ליהנות מהשתייה, כלומר לקבל את הכוח הפנימי הגלום בה, אך ורק עם דחיתי או נתתי אותו תחילה. זהו סוד של הברכה היהודית על כל דברי מאכל ושתייה, שמחייבים פעולת הנתינה (באמצעות מילים, הברכה היא מעין נתינה והודיה לה') ורק אז פעולת השתייה.
דוגמא נוספת, מעולם הטבע, קרני השמש יוצרים את החום רק אחרי שנדחו על ידי האדמה. למעשה החום שאנחנו חווים אינו בא מהשמש אלא מהאדמה, שקודם קיבלה ודחתה את החום, ורק אז אפשרה את הביטוי שלו. זאת הרי גם הסיבה שככל שעולים גבוה מהאדמה, נהיה קר יותר.
דוגמא נוספת היא במנגנון הראיה שלנו. מוכח מדעית שבטרם שנראה תמונה כלשהי, אישון העין דוחה את התמונה, יוצר השתקפות פנימית, ורק אז מאפשר לראות את התמונה שנמצאת בחוץ.
אילו הן דוגמאות בודדות, שאם נחקור לעומק קיימות בכל דבר במציאות הפיזית, הרוחנית והנפשית שלנו. נכון מאד, גם בתהליכים פסיכולוגיים של הנפש, לדוגמא ביחסים בינאישיים, העיקרון של נתינה כל כך מקבל ביטוי.
לאחרונה רואים את זה באופן מאד בולט בעולם השיווק באינטרנט. במטרה לקבל יותר לקוחות המשווקים "נאלצים" לפעול בצורה הפוכה לגמרי לכל היגיון, הם צריכים לתת ללא כוונת רווח. זהו בדיוק העיקרון של מלכות דאינסוף שבחרה בדבקות ללא סיבה, בחרה להיות בנתינה ללא שום סיבה היגיונית.
כל מה שאמיתי הוא בדרך כלל לא היגיוני
הרב שאול יודקביץ' (קהילת חיים קבלה), הרב שסלל לי לפני כעשור את הדרך אל חכמת האמת, מרבה להזכיר שכל מה שאמיתי בעולם שלנו הוא בדרך כלל גם לא הגיוני.
בשורה התחתונה, מה שאומר עיקרון האמונה השני, מנגנון הדחייה והנתינה, יהיה לעולם קודם לקבלה. לכן כדי לקבל באמת, כלומר שהדבר שאנחנו רוצים לחוות יישאר איתנו לאורך זמן (לנצח) עלינו לתת אותו קודם, דהיינו לשחרר או לוותר עליו תחילה.
לסיכום, נושא של ב' עיקרי אמונה הוא נושא יסודי וחשוב בחכמה היהודית. מבנה של עולמות העליונים החל מעולם האינסוף וכלה בעולם הגשמי שלנו, מתבססים על שני עקרונות אלו. אמנם בעולמנו אנו, בזכות משחק מיוחד של אשליה, חוקים אלו אינם גלויים למראית האין. לכן, כדי לראות את החוקים הללו פועלים במציאות שלכם, יהיה עליכם לוותר על מנגנון האוטומטי של "תראה לי ואז אני אאמין”, ובמקום זה להפעיל עקרון המנהיגות האומר תאמין ואז תראה. לכן מזמין אותכם לנסות, מקסימום זה יעבוד 🙂